העקרון הראשון הוא לטפל בסיבה הבסיסית בגינה המטופל/ת סובל מבעיית בליעה מלכתחילה. לדוגמא, אם הסיבה להפרעת הבליעה היא מחלת פרקינסון, הרי שתרופות לטיפול בפרקינסון יסייעו לשיפור ההפרעה בבליעה והמצב דומה לגבי שבץ מוחי, מחלות שרירים וכיו״ב.
העקרון השני הוא לטפל ישירות בתהליכים שנפגעו במנגנון הבליעה. לדוגמא, אם בבדיקת וידאופלואורוסקופיה הודגמה חולשה של שרירי הלשון, ניתן יהיה להתאים תרגילים ייחודיים לחיזוק שרירים אלו.
במקרים מסויימים תרגילים לשיקום וחיזוק תהליך הבליעה אינם מספיקים בפני עצמם ויש להתאים גם את התפריט של המטופל כך שיהלום את יכולותיו. עיקר הדגש מושם על בחירת מרקמי מזון שקל ונוח ללעוס ולבלוע בבטחה.
ישנם מקרים בהם ניתוח יכול לסייע לתיקון או לשיפור בעיית הבליעה. קראו עוד על טיפולים כירורגיים להפרעות בליעה.
ישנם מקרים בהם הפרעת הבליעה חמורה עד כדי כך שהזנה דרך הפה אינה אפשרית, בין אם עקב חוסר יכולת לאכול כמות מספיקה של מזון, מצב שיגרום להתפתחות תת תזונה או בין אם קיימת סכנה גבוהה לשאיפת המזון לריאות ופיתוח דלקת ריאות מסכנת חיים. במקרים אלו ההמלצה היא על הזנה בדרך חלופית, באמצעות זונדה, PEG או גסטרוסטום. ההחלטה להפסיק הזנה פומית ולבחור בהזנה חליפית יכולה להיות זמנית או קבועה. מומלץ להתייעץ עם מומחה/ית להפרעות בליעה לפני קבלת החלטה זו, או במידה ועולה השאלה האם הצורך בהזנה חליפית חלף וניתן לחדש הזנה פומית.