ריור - מדוע זה קורה וכיצד ניתן לטפל בזה?
למה יש לנו רוק בפה ולמה הוא משמש?
אדם בריא מייצר כ-1.5 ליטר רוק ליום! את הרוק הזה כולנו בולעים כל הזמן, כולל בזמן שאנחנו ישנים. הרוק חיוני לתפקוד התקין של הפה, השיניים, הלוע והגרון. הוא מסייע לנו בריכוך המזון, מאפשר תפקוד תקין של פקעיות הטעם, ובכך "נותן טעם" לאוכל שאנחנו אוכלים, הוא מכיל אנזימים שמתחילים את תהליך העיכול של אוכל כבר בחלל הפה, הוא מכיל נוגדנים שמגנים עלינו מפני זיהומים, והוא חיוני לבריאות השיניים והחניכיים.
איפה מיוצר הרוק?
הרוק שבגופנו מיוצר על ידי בלוטות רוק. ישנם 3 זוגות של בלוטות רוק "גדולות" – הגדולה שבהן נקראת ה"פרוטיס" (או בעברית, בלוטת בת האוזן), השניה בגודלה נקראת בלוטת הרוק התת לסתית והקטנה מבין בלוטות הרוק הגדולות נקראת בלוטת הרוק התת לשונית. מעבר לשלושת הזוגות הללו, יש עוד כמה מאות של בלוטות רוק קטנטנות הפזורות בחלל הפה, האף, הלוע והגרון.
רוק מופרש כל הזמן ולאורך כל היום, אך כמות הרוק המופרשת מושפעת מהרבה גורמים – ריח של אוכל ואפילו מחשבה על אוכל, יכולה לגרום להפרשה מוגברת של רוק. מצבי חרדה יכולים לגרום דווקא לתגובה הפוכה ולהפחית את ייצור הרוק. זו התופעה שכולנו מרגישים בה ה"פה מתייבש" כשאנחנו חווים מתח או פחד.
אילו מחלות עלולות לגרום לריור במבוגרים?
למעשה, כל בעיה שתגרום לקושי בבליעה עלולה לגרום לריור. שבץ מוחי, מחלות ניווניות של מערכת העצבים ומחלת הפרקינסון הן רק חלק מהדוגמאות של מחלות נוירולוגיות שעלולות לגרום לריור. גם פגיעה במבנה האנטומיים של הפנים וחלל הפה, כגון אחרי ניתוחים של חלל הפה, עלולים לגרום לריור.
לעתים, ריור יכול להיות תופעת לוואי של תרופות, בין אם תרופות אלו גורמות לייצור מוגבר של רוק, ובין אם הן מאטות את התפקוד הנוירולוגי ואת יכולת הבליעה כתוצאה מכך.
מהו ריור ומה גורם לו?
אילו סוגים של ריור יש?
לנהוג לחלק את הריור לריור קדמי וריור אחורי.
ריור קדמי, משמעו שהרוק דולף החוצה מהשפתיים לכיוון הסנטר. זהו סוג הריור שכולנו מדמיינים כששואלים אותנו מהו ריור.
ריור אחורי, משמעו שהרוק זולג ללא שליטה מהפה אל הלוע והגרון. דווקא סוג זה של ריור הוא מסוכן יותר, שכן הוא עלול להביא לשאיפה של רוק בכמות גדולה לריאות ולהתפתחות דלקת ריאות משאיפה.
מה גורם לריור אצל ילדים?
ריור נחשב תופעה טבעית ותקינה את תינוקות ופעוטות. הריור בגילאים הרכים נובע מחוסר בשלות של מנגנון הבליעה, בשילוב עם הנצת שיני החלב. עד גיל 5 ריור יכול להיחשב תופעה פיזיולוגית טבעית, אם כי רוב הילדים יפסיקו לרייר סביב גיל 2-3 שנים. כמובן, שייתכן גם ריור פתולוגי בגילאים צעירים, אם הריור משני לפגיעה נוירולוגית ככגון שיתוק מוחין, מחלות ניווניות או אפילפסיה (מחלת הכפיון).
כאשר השליטה על שרירי הפה, כגון הלשון והשפתיים משתפרת, הריור לרוב נעלם מעצמו.
ילדים שמתקשים לפתח שליטה מוטורית טובה על איברים אלו עלולים לסבול מריור גם בגילאים מתקדמים יותר.
בנוסף, ריור אצל ילדים עלול להיות גם ביטוי של נשימה כרונית דרך הפה, כתוצאה מהגדלת שקד שלישי. זו תופעה שכיחה ביותר, ונלווית לה גם חסימה של האף ונזלת.
כיצד ריור משפיע עלינו?
ריור יתר יכול להשפיע על איכות החיים ולגרום למבוכה חברתית משמעותית. ריור ממושך לאורך זמן עלול לגרום לגירוי כרוני של עור הסנטר ולדלקת מקומית (דרמטיטיס) של אזור זה. הטיפול בריור יתר יכול לכלול טיפול רפואי בבעיות עיכול או פומיות, שינוי במינוני תרופות, טיפול נפשי או טיפולים אחרים, תלוי בגורם המקורי לבעיה.
בסיכום, ריור הוא תהליך טבעי וחשוב לתפקוד הגוף. ריור יתר יכול להיות סימן לבעיות רפואיות שונות ודורש טיפול מתאים. הכרה וטיפול בזמן מוקדם יכולים להקל על התופעה ולשפר את איכות החיים של הסובלים ממנה.
איזה טיפולים יש לריור?
הטיפול בריור מתמקד בראש ובראשונה באיתור מקור הבעיה. במידה וישנה הפרעה נוירולוגית ברת טיפול, תרופה שגורמת לריור שניתן להפסיק ליטול, או חסימה אנטומית (כגון שקד שלישי "אדנואידים" בילדים) שניתן להסיר, ניתן להציע פתרון למחלה הבסיסית שגורמת לריור, ופתרון זה יהיה המועדף.
במידה והריור נובע מקשיי בליעה או קשיים בשליטה על שרירי הפה והפנים, טיפול אצל קלינאי/ת תקשורת שממוקד בשיפור תפקודים אלו יכול לסייע משמעותית בפתרון הבעיה.
אם טיפולים אצל קלינאי/ת תקשורת אינם נותנים פתרון מספק, או שאינם אפשריים עקב אתגרים נוירולוגיים, ניתן לטפל בריור גם באמצעים תרופתיים. תרופות ממשפחת החומרים האנטי-כולינרגיים (כגון אטרופין או סקופולמין) יכולות לסייע בהפחתה של ייצור הרוק, ועל ידי כך להביא להתאמה טובה יותר בין קצב יצור הרוק ויכולת הבליעה שלו.
החסרון של הטיפול התרופתי בריור הוא תופעות לוואי משמעותיות שישנן לתרופות לריור (כגון עצירות, אצירת שתן, טשטוש ראייה וישנוניות). במקרים בהן המטופל/ת לא מסוגל/ת לעמוד בתופעות הלוואי, ניתן גם לבצע הזרקות מקומיות ישירות לתוך בלוטות הרוק הגדולות על מנת להפחית את ייצור הרוק. החומר המוזרק הוא בדרך כלל בוטולינום טוקסין A, או בשמו המסחרי "בוטוקס". כן, זה אותו החומר שמוזרק לפנים להשטחת קמטים, רק שהפעם הוא מוזרק ישירות לתוך בלוטות הרוק. הזרקות כאלו מספקות פתרון מצוין לריור, אך יש לחזור עליהן אחת למספר חודשים על מנת לשמר את האפקט שלהן.
טיפול באמצעות הזרקת בוטוקס
כיצד הבוטוקס משפיע על ריור?
יעילות ותופעות לוואי
הזרקת בוטוקס לבלוטות הרוק הגדולות יכולה להיות יעילה לאנשים עם ריור, ולעיתים קרובות משמשת לטיפול במקרים של ריור כתוצאה ממחלות נוירולוגיות כגון פרקינסון או שבץ. עם זאת, היא לא מתאימה לכל המקרים וחייבת להיעשות אחרי יעוץ רפואי, בדיקה יסודית ובידיים מאומנות.
תופעות לוואי של הזרקת בוטוקס עלולות לכלול כאבים במקום הזריקה, נפיחות או תגובה אלרגית. כל הזרקת בוטוקס מלווה בהתפתחות של יובש מסוים בחלל הפה. במקרים נדירים, תיתכן זליגה של הבוטוקס לשרירים סמוכים, כגון שרירי הלעיסה, הלשון או רצפת הפה, וכתוצאה מכך החמרה זמנית ביכולת הבליעה. מסיבה זו ההזרקות מבוצעות תחת סונאר (אולטרהסאונד) על מנת לוודא שהבוטוקס מוזרק ישירות לתוך בלוטות הרוק.
מה עוד הרוק יודע לעשות?
הרוק ממלא מגוון תפקידים בפעילות התקינה של חלל הפה. אולם, הרוק ממלא גם תפקידים פחות שגרתיים בחיינו:
יריקה כאקט תרבותי: בחלק מהתרבויות, יריקה על הרצפה או במקומות אחרים נתפסת כאקט תרבותי של כבוד, ברכה או אף כגנאי.
תפקיד הרוק בהיסטוריה של הפסיכולוגיה : איוואן פבלוב היה רופא רוסי בסוף המאה ה-19 שהוכיח באמצעות ריור של כלבים שניתן להתנות התנהגות מסוימת על ידי חיבור בינה ובין גירויים מוסכמים. הוא השמיע לכלבים צליל של פעמון רגע לפני שנתן להם לאכול, ולאחר זמן גילה שהכלבים מריירים רק למשמע הפעמון, גם כאשר לא מוגש להם אוכל. התנייה כזו נקראת התנייה פבלובית והיא אבן יסוד בפסיכולוגיה המודרנית.
רוק כחומר גלם באמנות: ישנם אמנים שמשתמשים ברוק כחומר גלם ביצירתם, למשל על ידי ערבוב שלו עם צבע.
תפקיד הרוק במלחמה בפשע: רוק משמש כמקור לדגימות של דנ"א, מכיוון שהוא מכיל תאים מחלל הפה שניתן לבודד אותם ולהפיק מהם חומר גנטי.
