הקול כמאפיין לזהות ומגדר

תדירות pitch

כאשר שואלים מה מבדיל בין קול גברי וקול נשי, התשובה הנפוצה שנקבל היא "לגבר יש קול נמוך ולאישה יש קול גבוה". אכן, התדר הבסיסי של הדיבור הוא אחד המדדים האקוסטיים הבולטים של הקול, וישנו הבדל ממוצע של כארבעים הרץ בין קול של זכר לקול של נקבה, אך חשוב לציין כי קיים ספקטרום רחב של תדרי דיבור שנתפסים כגבריים (טווח שנע בין 70 ל-200 הרץ) ותדרי דיבור שנתפסים כנשיים (טווח שנע בין 150 ל-300 הרץ), עם חפיפה רבה בינהם. אם כך, חייבים להיות עוד מאפיינים מגדריים שמגדירים את הקול של כל אחד ואחת מאיתנו.

תהודה resonance

תהודה היא מאפיין עם השפעה הניכרת על הקול. האזור בגרון,לוע וחלל הפה בו הקול מהדהד ומוגבר בצורה המקסימלית משנה את הגוון שלו ואיך שהוא נתפס. שימוש בקול עם תהודה "קדמית", כלומר בקדמת חלל הפה או האף, נתפס כקול נשי יותר, בעוד שימוש בקול עם תהודה "אחורית" של הלוע והגרון נחשב כקול גברי יותר.

אינטונציה intonation

חלק ניכר מהרגש שאנו מעבירים בקול נקבע על ידי האינטונציה, או ה"נגינה" של הקול. האינטונציה מסייעת לנו להבדיל בין משפט ציווי למשפט שהוא שאלה לפי הדרך שבה אנו "מנגנים" את המילים של המשפט. האינטונציה עוזרת לנו גם להבדיל בין דיבור ציני, סרקסטי או כנה. שימוש בקול מונוטוני, עם אינטונציה מתונה יותר נתפס כדיבור גברי, בעוד שדיבור עם אינטונציה עשירה נתפס כדיבור נשי יותר. דרך חיתוך הדיבור משפיעה גם היא, כשחיתוך חד של מילים ומשפטים נתפס כגברי, בעוד שדיבור זורם נתפס כנשי יותר.

שפת גוף body language

מעבר למאפייני הקול עצמו, גם לדרך שבה אנו בוחרים להביע את עצמו ישנה השפעה על תפיסת המגדר שלנו. כמות המילים שאנו מכניסים לכל משפט, שפת הגוף שלנו, הבעות הפנים שלנו בזמן דיבור – כל אלו תורמים לתפיסת המגדר. דיבור "נשי" נוטה לכלול משפטים ארוכים ומורכבים יותר, להיות מלווה ביותר תנועות ידיים ובתנוחה יותר מרוכזת. דיבור "גברי" נוטה לכלול משפטים קצרים, להיות מלווה בתנוחת גוף יותר רפויה ועם פחות מחוות ויזואליות כגון הבעות פנים או תנועות ידיים.