סטרידור והיצרות דרכי האויר
היצרות דרכי האויר יכולה להיות זמנית או קבועה. בתינוקות וילדים דרכי האויר צרות במיוחד, ולכן הם נוטים יותר לפתח סטרידור בעקבות זיהום בדרכי הנשימה. סטרידור "קבוע" ייגרם בדרך כלל עקב היצרות מבנית בדרכי האויר. היצרויות כאלו יכולות להיווצר באתרים שונים, ולעתים אף ביותר מאתר אחד.
הסיבה השכיחה ביותר להיווצרות חסימה בדרכי הנשימה היא פגיעה עקב ניתוח או הנשמה מלאכותית (אינטובציה). עם זאת, ישנן גם סיבות מולדות להיצרויות בדרכי האויר, מחלות דלקתיות שגורמות להיצרות, גידולים בדרכי האויר ועוד.
כיצד מעריכים את תפקוד מערכת הנשימה?
"קשה לי לנשום" - דוקטור, למה?
מערכת הנשימה היא אחת המערכות החיוניות לחיים. כאשר מגיע/ה מטופל/ת ומתלוננ/ת על קושי בנשימה, ישנן מספר פעולות שניתן לבצע על מנת להגיע לאבחנה של מקור הבעיה.
קושי בנשימה יכול לנבוע ממחלה בכל אחד מחלקי מערכת הנשימה, דרכי האויר העליונות או התחתונות.
הבירור של קוצר נשימה יבוצע בדרך כלל על ידי רופא/ת המשפחה או רופא/ת ריאות.
רופא/ת אא"ג י/תתבקש לתרום מנסיונו/ה במידה ויהיה חשד לקוצר נשימה ממקור של דרכי האויר העליונות.
הבדיקות הנחוצות על מנת להגיע לאבחנה ייקבעו על ידי הרופא/ה המטפל/ת ומבצע/ת את האבחון.
האבחון של בעית הנשימה מתחיל בתשאול מעמיק של המטופל/ת לגבי בעייתו הרפואית – התזמון של הופעתה, חומרתה, גורמים מקלים ומחמירים ועוד פרטים נוספים שיסייעו לחשוף את האבחנה הנכונה.
בדיקה גופנית
ניתן ללמוד פרטים רבים רק מהסתכלות על המטופל/ת. הפרטים ששמים עליהם דגש הם קצב הנשימות, עומק הנשימות, שימוש בשרירי עזר (האם המטופל/ת נושם נשימה רגילה או נשימה מאומצת המצריכה שימוש בשרירי הבטן, חגורת הכתפיים והגב על מנת להכניס אויר לגוף). היכולת של המטופל/ת לדבר בנחת היא מדד נוסף למצוקה נשימתית.
לעתים ניתן יהיה לשמוע רעשים נלווים לנשימה. רעש כזה נקרא "סטרידור". הוא נובע כתוצאה מזרימת אוויר מהירה ומערבולתית דרך אזור מוצר בדרכי הנשימה. רעש נשימתי יכול להישמע בשאיפה (הכנסת אוויר לריאות) או בנשיפה (הוצאת האויר מהריאות). כאשר אזור החסימה גבוה, כלומר בגרון או מיד מתחתיו, הסטרידור יהיה שאיפתי. כאשר אזור החסימה נמוך, לדוגמא בקנה הנשימה, הסטרידור יהיה נשיפתי. כאשר החסימה היא בחצי הדרך, הסטרידור יהיה בי-פאזי, כלומר הרעש יהיה גם בשאיפה וגם בנשיפה. קיום סטרידור בזמן נשימה הוא מצב חירום ומצריך בדיקה דחופה של רופא/ה, ולרוב גם בדיקת רופא/ת אא"ג על מנת להעריך את חומרת החסימה בדרכי האויר.
חלק מהבדיקה הגופנית של מערכת הנשימה כולל גם האזנה לריאות עם סטטוסקופ, על מנת להאזין לצלילי כניסת האויר לריאות ולהתרשם האם הם מופחתים, סימטריים או שנשמעים גם צפצופים, חרחורים או קולות אחרים שיכולים לכוון למקור הקושי בנשימה.
במידה וקיים חשד שקוצר הנשימה נובע מהפרעה בזרימת האויר בדרכי האויר העליונות, על רופא/ת אא"ג להסתכל על הגרון והקנה העליון, באמצעות בדרך כלל באמצעות בדיקת סיב אופטי גמיש.
באמצעות סיב אופטי גמיש שמוחדר דרך האף ניתן להסתכל על הלוע, הגרון ומיתרי הקול. ניתן גם לאלחש את מיתרי הקול ולהעביר את הסיב אופטי בין מיתרי הקול ולהסתכל על קנה הנשימה (=טרכאוסקופיה) עד הפיצול שלו לשני הסימפונות הראשיים. בדיקה זו מאפשרת לזהות מחלות דרכי האויר העליונות שיכולות לגרום לקוצר נשימה כגון דלקות גרון קשות, היצרויות בדרכי האויר או הפרעה בתנועתיות מיתרי הקול.
לעתים יש צורך גם בבדיקת הגרון וקנה הנשימה בהרדמה. פעולה זו מבוצעת בחדר ניתוח, ובה מוחדר מכשיר הנקרא ברונכוסקופ עשוי מתכת בין מיתרי הקול לקנה הנשימה, על מנת לאבחן בדיקה מדוקדקת שלהם, נטילת ביופסיות או הוצאת גופים זרים. פעולה זו נקראת ברונכוסקופיה.
בדיקת תפקודי ריאות מתבצעת במכון ריאות ותפקידה להעריך את יעילות הנשימה על ידי מדידת נפחי האויר הנשאפים והננשפים, קצב התנועה של האויר בזמן כניסה ויציאה מהריאות ואיכות הפעפוע (דיפוזיה) של חמצן מבעד לנאדיות הריאה.
ניתן לשלב את הבדיקה עם מתן חמרים כגון מטכולין (חומר שמעודד כיווץ סימפונות ומדמה התקף אסטמה).
אני חייב להמשיך לנשום. אם אפסיק, זו תהיה ההחלטה העסקית הגרועה בחיי
צילום חזה והדמיית CT (טומוגרפיה ממוחשבת) מאפשרים לרופא/ה להסתכל על מבנה דרכי האויר העליונות והתחתונות, ולאבחן ממצאים בתוך הריאות כגון דלקת ריאות, הצטברות נוזלים בריאות (תפליט פלאורלי או גודש ריאתי), התנקבויות בריאה, תהליכים גידוליים בריאות ועוד.
ישנן בדיקות דם שיכולות לסייע לרופא/ה להבין את מקור הקושי בנשימה. ספירת דם יכולה לעזור לאבחן מצבים דלקתיים או זיהומיים (כגון דלקת ריאות).
בדיקת גזים בדם מסייעת לרופא/ה להבין האם יש הפרעה בשחלוף החמצן/פחמן דו חמצני בריאות.
רפלקס השיעול
מהו שיעול ומהם שלביו?
שיעול הוא פליטה מהירה ופתאומית של אויר מהריאות דרך קנה הנשימה שמטרתו לפנות גורמים מגרים כגון מזון, גוף זר, כיח, אלרגנים או מזהמים כגון חיידקים. השיעול הוא רפלקס, כלומר רצף פעולות בלתי רצוני שנשלט על ידי חלקים לא מודעים של מערכת העצבים.
ישנם מספר שלבים לשיעול
שלב מכין PREPARATORY PHASE
1. שאיפה עמוקה של אויר בנפח גדול (כ-2 ליטר).
2. סגירה של מיתרי הקול בחוזקה אחד כנגד השני
שלב בניית הלחץ COMPRESSIVE PHASE
3. כיווץ חזק ופתאומי של שרירי הנשימה שכוללים את הסרעפת והשרירים הבינצלעיים אך גם את שרירי העזר (כגון שרירי דופן הבטן). פעולה זו גורמת לעלייה מהירה של הלחץ בתוך בית החזה.
שלב שחרור הלחץ EXPULSIVE PHASE
4. פתיחה פתאומית של מיתרי הקול, המלווה בשחרור מהיר של האויר הלחוץ בבית החזה דרך הגרון והחוצה דרך הפה.
כיצד מתעורר רפלקס השיעול ומה מווסת אותו?
מנגנון רפלקס השיעול הבלתי רצוני
על אף היות השיעול רפלקס, מה שמייחד את השיעול הוא שישנה דרגה גבוהה של שליטה של קליפת המח (הקורטקס) על הרפלקס, כך ששיעול יכול להיות גם פעולה רצונית. אנו מסוגלים להשתעל כאשר מבקשים מאיתנו גם ללא גירוי מעורר מדרכי האויר, ויתרה מזו אנו מסוגלים לדכא את רפלקס השיעול עד לדרגה מסוימת גם כאשר ישנו גירוי להופעתו.
אנו מבדילים אם כן בין שיעול רפלקסיבי בלתי רצוני, ובין שיעול רצוני/יזום. בין שני סוגי השיעול ישנם הבדלים מבחינת העוצמה, כשהשיעול היזום הוא החזק בדרך כלל מבין השניים.
השליטה על מנגנון השיעול ושיעול רצוני (שיעול יזום)
שיעול היא פעולה שאינה נעימה במיוחד לגוף. עם זאת, יש לזכור שלשיעול יש תפקיד חשוב כמנגנון הגנה על דרכי האויר.
נהוג להגדיר שיעול ככרוני כאשר הוא נמשך מעל 8 שבועות.
כאשר מטופל/ת מתלוננ/ת על שיעול ממושך, יש צורך להעריך את הסיבה לשיעול – אם השיעול "רצוי", כלומר נובע ממחלה כלשהי בגינה הרפלקס ממלא את תפקידו ההגנתי ומונע התפתחות מחלת ריאות חמורה יותר, יש לכוון את הטיפול לסיבה לשיעול. לדוגמא, אם שיעול נגרם עקב דלקת ריאות, יש לטפל בדלקת הריאות באנטיביוטיקה ולא בתרופות שידכאו את השיעול עצמו. דוגמא נוספת היא שיעול שמופיע במטופל/ת עם הפרעות בליעה, ששואפ/ת את המזון שלו (אספירציה) ולכן משתעל/ת. במטופל/ת כזו יש לבצע הערכת בליעה ולהתאים טיפול לבעיית הבליעה ולא לדכא את השיעול, שכן השיעול הוא תמרור האזהרה למחלה משמעותית.
עם זאת, ישנם מצבים בהם הפרעות במנגנון השיעול עצמו הן מקןר השיעול. לדוגמא, שינוי בסף הרגישות של הגרון שגורמת לגירוי מתמיד לשיעול ללא סיבה. במקרים אלו, הרופא/ה המטפל/ת תכוון את הטיפול לוויסות מנגנון השיעול עצמו.
על מנת להבדיל בין שיעול "רצוי" ושיעול "בלתי רצוי" יש לבצע הערכה מעמיקה ויסודית על מנת לאבחן את הסיבה שגורמת לשיעול.
הסיבות לשיעול הן מגוונות מאוד: ממחלות וזיהומים ועד לגירויים חיצוניים כגון אלרגיה ועישון.
לכל סיבה קיים טיפול שונה ומקצועי. מומלץ להיכנס ולקרוא