רופא אף אוזן גרון פרטי - ד״ר יעל גליץ
ד״ר יעל שפירא גליץ

קביעת תור

התאמת מרקמים

Texture modification

הפרעות בליעה אחרי אירוע מוחי או עקב מחלות נוירולוגיות שונות גורמות להאטה וחוסר קואורדינציה (תיאום) בתהליך הבליעה. האטה בתהליך הבליעה משמעה שהלוע לא מספיק "להגן" על קנה הנשימה לפני שהמזון הנבלע מגיע אל הגרון. המזון שמגיע לגרון חודר בין מיתרי הקול אל קנה הנשימה ועלול להגיע לריאות, תהליך הנקרא "שאיפה" (אספירציה).

מאחר ונוזלים זולגים מהפה ללוע מהר יותר ממוצקים, הסיכון לשאוף נוזלים גבוה יותר מאשר הסיכון לשאוף מוצקים. ככל שהנוזל דליל יותר, כך הוא זולג מהר יותר מהפה ללוע והסיכון לשאיפתו גבוה יותר.

אחת הדרכים להקטין את הסיכון לשאיפת מזון, היא להסמיך את הנוזלים, כך שיזלגו לאט יותר במורד הלוע. כך מתווספות כמה חלקיקי שניות קריטיות בין תחילת הבליעה ועד שהמזון מגיע לאזור הגרון, שמאפשרות למנוע את האספירציה.

החומרים עליהם מבוססים מסמיכי הנוזלים הקיימים כיום הם עמילן (starch), גומי (gum) ואצות (Algae). במדינת ישראל כיום כל מסמיכי הנוזלים הם מבוססי עמילן. שני המסמיכים הנפוצים הם:

 

  • Thick and easy
  • מסמיך הדסה

ישנן דרגות הסמכה שונות של הנוזלים. ההחלטה עד כמה להסמיך את הנוזל נקבעת על סמך בדיקת בליעה, כגון FEES או וידאופלואורוסקופיה, במהלכה מוגשים לנבדק/ת נוזלים בדרגות סמיכות שונות, עד שנמצאת הסמיכות המתאימה שבה לא נראית יותר שאיפה של המזון לקנה הנשימה.

 

בשנים האחרונות פותחה שיטת הגדרה סטנדרטית לתיאור מרקמי מזון. ה-IDDSI (International Dysphagia Diet Standartization Initiative) הוא סולם בן שבע דרגות שמתאר את הסמיכות של מרקמי המזון השונים. דרגה 1 הם נוזלים דלילים כגון מים, בעוד דרגה 7 היא מזון מוצק כגון לחם או בשר.

 

יש להודות על האמת, שתייה של נוזל מוסמך היא גזרה שקשה לציבור לעמוד בה. מחקרים מראים כי אנשים עם קשיי בליעה שהומלץ להם על הסמכת הנוזלים נוטים לשתות פחות או לא להישמע להמלצות על הסמכת הנוזלים, מכיון שחווית השתייה נפגמת כתוצאה מהסמכתם. על כן, מומלץ להתייעץ עם מומחה/ית בליעה על מנת לבחון האם יש אפשרויות חלופיות שיאפשרו בכל זאת שתייה של נוזלים דלילים או למצוא את הסמיכות הדלילה ביותר שמתאימה למטופל/ת.

מהעבר השני של המתרס, נמצאים המטופלים שמתקשים יותר עם מוצקים מאשר עם נוזלים. לעתים יהיו אלו מטופלים עם חולשה ניכרת של שרירי הלוע, לדוגמא במחלות שרירים כגון מיאסטניה גרביס או דיסטוניה מיוטונית. קבוצה שנייה של מטופלים שיתקשרו בבליעת מוצקים היא זו שסובלת מהיצרויות מבניות של הוושט או הלוע. קבוצה נוספת היא מטופלים שמתקשים בלעיסה, בין אם מטופלים מבוגרים שאיבדו את המשנן הטבעי ולא מרכיבים תותבות או מטופלים עם מחלות נוירולוגיות שיכולת הלעיסה שלהם מוגבלת. אוכלוסיה זו של מטופלים לרוב תסתדר יותר טוב עם מזון רך, טחון או מעוך.

 

דגש מיוחד יש לשים על מזונות עם מרקמים מעורבים – לדוגמא פירות עסיסיים כגון אבטיח או תפוז שמכילים גם נוזלים שזולגים במהרה בגרון וגם רכיב מוצק שמצריך לעיסה. גם מרק לא טחון נחשב מרקם מעורב שעלול להיות אתגר למטופל/ת עם הפרעת בליעה.

 

הבנה של המרקמים הבטוחים עבור המטופל/ת תגיע מפגישה עם מומחה/ית להפרעות בליעה וקלינאי/ת תקשורת וביצוע בדיקת בליעה. לעתים קרובות מומלץ להיעזר גם בייעוץ של דיאטנית על מנת לבנות תפריט מאוזן המכיל את כל אבות המזון ולוקח בחשבון מגבלות תזונתיות כגון סכרת, מחלת צליאק, אי ספיקת כליות ועוד.

 

אנו יודעים שנוזלים צלולים, כגון מים, מרק צח או תה, פחות מסוכנים לריאות מאשר נוזלים כגון חלב, מיצים ממותקים או קפה. זאת בשל תכולת הסוכר הגבוהה יותר במיצים ובחלב, שמהווה קרקע פוריה להתרבות של חיידקים בריאות ומעלה את הסיכון לפיתוח דלקת ריאות.

סוגי הטיפולים להפרעות בליעה

יש ללחוץ על כל אחד לעמוד מידע מפורט