מהעבר השני של המתרס, נמצאים המטופלים שמתקשים יותר עם מוצקים מאשר עם נוזלים. לעתים יהיו אלו מטופלים עם חולשה ניכרת של שרירי הלוע, לדוגמא במחלות שרירים כגון מיאסטניה גרביס או דיסטוניה מיוטונית. קבוצה שנייה של מטופלים שיתקשרו בבליעת מוצקים היא זו שסובלת מהיצרויות מבניות של הוושט או הלוע. קבוצה נוספת היא מטופלים שמתקשים בלעיסה, בין אם מטופלים מבוגרים שאיבדו את המשנן הטבעי ולא מרכיבים תותבות או מטופלים עם מחלות נוירולוגיות שיכולת הלעיסה שלהם מוגבלת. אוכלוסיה זו של מטופלים לרוב תסתדר יותר טוב עם מזון רך, טחון או מעוך.

דגש מיוחד יש לשים על מזונות עם מרקמים מעורבים – לדוגמא פירות עסיסיים כגון אבטיח או תפוז שמכילים גם נוזלים שזולגים במהרה בגרון וגם רכיב מוצק שמצריך לעיסה. גם מרק לא טחון נחשב מרקם מעורב שעלול להיות אתגר למטופל/ת עם הפרעת בליעה.

הבנה של המרקמים הבטוחים עבור המטופל/ת תגיע מפגישה עם מומחה/ית להפרעות בליעה וקלינאי/ת תקשורת וביצוע בדיקת בליעה. לעתים קרובות מומלץ להיעזר גם בייעוץ של דיאטנית על מנת לבנות תפריט מאוזן המכיל את כל אבות המזון ולוקח בחשבון מגבלות תזונתיות כגון סכרת, מחלת צליאק, אי ספיקת כליות ועוד.

אנו יודעים שנוזלים צלולים, כגון מים, מרק צח או תה, פחות מסוכנים לריאות מאשר נוזלים כגון חלב, מיצים ממותקים או קפה. זאת בשל תכולת הסוכר הגבוהה יותר במיצים ובחלב, שמהווה קרקע פוריה להתרבות של חיידקים בריאות ומעלה את הסיכון לפיתוח דלקת ריאות.